לפני כעשור, בלילה אפל אחד תקף אותי כאב חד באזור הבטן והחזה.
כמה ימים וכמה טפסי 17 לאחר מכן נשלחתי לניתוח להסרת כיס המרה.
קפיצה קטנה לסוף הסיפור - כיס המרה שלי עדין ברשותי וזה בזכות נטורופטית עקשנית אחת שהבטיחה וקיימה. אבל כל זה סיפור לפעם אחרת.
הפעם אני רוצה להסביר קצת את הרקע לבעיות בכיס המרה על פי שיטת הרפואה האינטגרטיבית ואיך רק כשלמדתי על זה, שנים אחרי ארוע כיס המרה שלי הבנתי הרבה על מה עברתי רגשית באותה תקופה.
בשנה הראשונה של לימודי רפואה אינטגרטיבית צוללים עמוק לאנטומיה והפיזיולוגיה, שיעורים שהיו לי מאתגרים מאד, כמי שברחה כל חייה מפיזיקה כימיה וביולוגיה, ופתאום נדרשתי להבין מערכות פיזיולוגיות שלמות עד רמת התא.
נשכתי שיניים וחיכיתי בסבלנות לשיעור על כיס המרה כדיי ללמוד ולהבין את הרקע למה שעברתי בעצמי.
כשד"ר בוטו קישר את בעיות בכיס המרה למשבר הנוגע לכעס עצור הרגשתי אסימון ענק נופל.
חד משמעית כעס היה כנראה הרגש הכי דומיננטי בחיים שלי לפני עשור בעודי אז אמא לשתי ילדות קטנות, נאבקת בין קריירה והגשמה עצמית לבין ניסיונות להיות אמא מגניבה ומעורבת. החוויה שלי באותן שנים היתה רב הזמן של תסכול.
כעסתי כל הזמן. כעסתי בעבודה וכעסתי בבית. הרגשתי לא מספיק בשום גזרה, התקשיתי לתקשר את זה בזוגיות שלי ולמי לעזעזל היה זמן ללכת לטיפול?
כעסתי על בעלי, על הילדות, על הורי, כעסתי על מס הכנסה, על המדינה ועל אלוהים. מלא על על אלוהים. מפתיע כמה אפשר לכעוס על משהו שבכלל לא מאמינים שהוא קיים.
אני לא האמנתי באלוהים. אבל כעסתי עליו מאד.
הכעס והרסנותו
מה שרבים אינם מבינים הוא שכעס הוא לא רק רגש שחולף; הוא גורם השפעה רב עוצמה על הגוף שלנו. ניסיונות לדחוק את הכעס פנימה גורם לשרשרת של תגובות פיזיולוגיות בגוף שלנו שלהן השפעה ארוכת טווח.
כעס גורם לשחרור של הורמונים כמו אדרנלין וקורטיזול , אלו משפעים על מערכת העצבים ועלולים ליצור בה חוסר איזון. חוסר איזון שכזה יתבטא בהצטברות של חומרים במקומות שאינם אמורים להצטבר, ובתפקוד לקוי של מערכת העיכול ובראש כיס המרה. חומצות מרה שיישארו בכיס המרה זמן ארוך מדי ולא ישתחררו כראוי עשויים ליצור דלקת, ובהמשך אבנים.
וזה עוד בלי להגיד מילה על ההשפעות הלווייניות של כעס כמו אכילה רגשית, עישון, שתיית אלכוהול, שינויים בהרגלי השינה, כל אלה משפעים גם הם על מערכות הגוף ומערכת העיכול. כל תא בגוף שלנו מכיל מידע גנטי ומתקשר דרך מסרים ביוכימיים עם איברים אחרים.
במצב של כעס, שהמערכת הסימפטטית שלנו נכנסת לפעולה, מתקיימים תהליכים כימיים ובלי שנרגיש או נראה את זה - האיברים הפנימיים שלנו משתנים. נפגעים. נהיים חולים.
על זה מדברים כשאומרים קשר גוף ונפש.
יופי, אבל מה עושים עם כל זה?
יש אנשים כאלה שלא כועסים הרבה. או בכלל. זה מדהים בעיני.
אבל אני לא כזו. אני נצר לשושלת מפוארת של כועסים ויש בי אוטומט מובנה ולעיתים לא ככ נשלט לכעוס.
אני עובדת על זה, וגם זה משתפר עם השנים. אבל לא לגמרי.
אז אם גם אתם כמוני, נוטים לכעוס בקלות ולא רוצים למצוא את עצמכם עם אבנים בכיס המרה , הנה כמה טיפים ששווה לנסות ליישם:
והנה לינק לשיר מעולה שכולו כעס טהור, מתוך אלבום שלם כועס מאד של אלניס מוריסט שהיה חלק מהפסקול שלי תקופה לא קצרה. זה רק דוגמא יפה לאיך כעס הפך ליצירה מהממת.
https://open.spotify.com/track/3jS7bB0oXVOwGFZn3aE5NV?si=f06a32a720b04f06